בדרך לעצמי

בדרך

לילה, עוד מעט חצות, אנחנו יוצאות מהופעה והיא מספרת לי שהיא כבר די בטוחה שהיא הולכת לעשות אירוע, משהו עם תהליך ורגש. מי שמכיר אותה יודע, שכשהיא אומרת 'די בטוחה' היא מתכוונת שזה יקרה בזמן הקרוב.

כל הנסיעה דרומה אנחנו מדברות על נשים, נשים שהן גם וגם, גם אמהות וגם בעלות עסק וקרירה, גם בנות זוג וגם מחפשות את הקשיבות לעצמן, אלו שמחבקות חזק, תומכות ומחייכות גם כשקשה ומידי פעם נזכרות גם להקשיב לעצמן, למעשה, דיברנו על עצמנו. כשהגענו לבאר שבע כבר התקבלה החלטה לייצר אירוע שיש בו מסע פנימה, למפגש עם היקרה מכולן.

כמה חודשים לאחר מכן אני נוסעת לתוך המדבר עם תיק אישי קטן,שני תיקים המכילים את 'מסע הגיבורה' ופס קול מיוחד. את הרוחות שטלטלו את הרכב השארתי מאחור תוך שאני מתמקמת בשקט, בשמש המחממת, בנעימות שמלטפת את הגוף, מתכסה בצבעי המדבר ומתעטפת בחיבוקים שהחלו מוצאים דרכם אלי. אני לא יודעת מה בדיוק היה שם, מה שבטוח שמה שקרה במדבר ממשיך איתי הלאה…

להיות

האם קרה לכן פעם שבאתם לעבוד אך הרגשתן כי הדברים עובדים עבורכן? שבאתן להיפגש ונפגשתן עם עצמכן? שהחוויה החושית עטפה אתכן בצורה כזו שאין צורך במילים והדברים פשוט משתנים וקורים?

כשפרסמתי את הסדנה שלי, מסע הגיבורה, העברתי שוב ושוב לנשים את המסר ש'אם הן היו יודעות שתוך שעות ספורות יוכלו לפגוש את הגיבורה בתוכן, לצאת למסע של גבורה ולהשיג את השינוי בו הן חפצות, האם לא היו יוצאות מיד לדרך?' כנראה, כשפניתי אליהן דיבר הלא מודע שלי עם שלהן.. כי איזשהו כוח משך אל 'בדרך לעצמי' ובתוכו אל מסע הגיבורה נשים שהן הרבה יותר ממה שנידמה להן, נשים אמיצות המוכנות ומסוגלות להתבונן על מקומן בחיים ולבקש לעצמן משהו מדויק יותר, נעים יותר, מתגמל, אוהב.

הן זרמו למדבר צבעוניות, מקושטות בפרחים שנשזרו על שערן, בטוחות יותר או פחות בעצמן, מתחילות לנוע בקצב המדבר, לוגמות תה צמחים מתוק ומתמסרות.

מתוך ההקשבה לציפור הנפש הלו היא מיכל סנונית ולדגת הזהב, גלית בנגלס, החלו פרצי הצחוק והדמעות. ככל שבגדיהן התמלאו חול ואבק פרצופיהן נמתחו וזרחו. אני מתבוננת בהן ומחזיקה בתוכי את הידיעה בדבר השינוי שהן עתידות לעבור..

הן נכנסות לסדנאות, כל סדנה איכות מזוקקת. אנחנו מתחילות את התנועה בתוך מחול הנפש הפנימי…

מסע הגיבורה

מסע הגיבור/ה הוא תהליך טיפולי, המבנה הוצג על ידי יוסף קמפל אחד מממשיכיו של יונג. מסע הגיבור/ה מציע כי כל אדם בדרכו לעשות שינוי עובר תחנות, בכל אחת הוא צועד עוד צעד קדימה תוך שהוא נפגש מחדש עם משאביו ומתגבר על קשיים. אני בחרתי לקחת תהליך, שעד כה השתמשתי בו בקליניקה כתהליך אישי ולהפוך אותו לסדנה ברוח ה- NLP. האמת, היו לי לא מעט חששות, איך הכי מדויק להעביר את משתתפות הסדנה תהליך אישי המהדהד באמצעות הקבוצה? מסתבר שמצאתי את הדרך, באמצעות תנועה, שיח, משחק ציור ועוד יצרנו חוויה שהיא עוצמתית לפחות כמו בקליניקה אם לא יותר.

במהלך הסדנה חיפשנו תשובות לשאלות כמו: מה היא הקריאה הזו המתדפקת על דלתות גופנו, זו שבמירוץ החיים אנחנו פחות ופחות קשובות לה עד שהיא פורצת ולפעמים גם מפוצצת.. איך היא נראית? נשמעת? מרגישה.. בואו, תתחייבו אליה.. איך תדעו שהתחייבתן? מה המעשה שיזכיר לכן כי הייתה פה התחיבות? איך אתן כשאתן מתחייבות? ומה הוא קו הסף שלכן אותו עליכן לחצות על מנת לעשות את השינוי? מי הם בני הברית והשדים אותם אתן פוגשות בדרך? מה בני הברית יכולים לומר שכל כך חשוב לכן לשמוע בהתמודדות עם השד? ואיך השתנתן? איך אתן חוזרות בחזרה לגוף והביתה ומה אומרים עליכן וכמה השינוי הזה טוב…

הן היטלטלו שם, ופגשו את עצמן, ממבנה השטח הגלוי למבנה העומק תוך שאנו מחפשות ריפוי והשלמה. מחפשות אחת את השנייה ותוך דקות מעטות היה נדמה כי קבוצת הנשים הזו גדלה יחד עוד מימי קדם, שיש שפה שהיא כל כך מובנת ומוכרת, שפת הנשים, שפת האהבה. הן בכו, צחקו וחיבקו האחת את השנייה. הן התחייבו לעמוד מול הפחדים שלהן ואזורי הנוחות ולשמש אחת לשנייה משענת. אלו נשים. גיבורות.

בני הברית

בערב רקדנו עם הנהר הזורם, אסטרז'ה, והמשכנו לתוך הלילה השחור עם מדורה ממגנטת, כדי לקום לטיול בהרים ועוד סדנה וחלי ראובן אחת שסחטה ממעמקי הנפש וזיקקה את נשיותנו והיותנו מלווה בשירתה של ענבל אבנעים. ויחד עם ידה העדינה והבוטחת של לירון אלעד האחת והיחידה הפרחנו בלוני משאלות לשמיים.

השיבה הביתה

אני מרימה עיניים לשמים, הם מתחלפים לנגד עיני תכולים, נקיים, שחורים, כתומים.. בדרך חזרה הביתה אני מודה לו על שהוא שם בתוכי אמונה, אמונה בנשים, אמונה באנשים, אמונה ביכולתנו לנוע, לשנות, להשפיע אחת על השנייה, להשתנות, להיות קהילה.

הרכב דוהר מהמדבר, אני מכוסה אבק וחוויות ויודעת השינוי כבר קרה וגם אם עוד אין לו שם… יום אחד הוא יקרה ומה שיפתח לנו- מחכה.

לומר תודה…

רוצה להודות לאחיותי, מנחות הסדנאות, כל אחת עולם : אביטל אנגלשרית חביב, ענבל טורקניץ', סיגל עברי הר ציון, תמר סלונים ליבס, אתי ארניאס, אסטרז'ה.

למלי גולדפרב שלוותה את מנגינת הלב עם עדשת המצלמה. לטלי יחיה על העיצובים וכל מה שמעבר, לאירנה רוט על התמיכה בהפקה, ולחברתי, בוראת העולמות, שבראה גם את בדרך לעצמי ואפשרה לכל כך הרבה נשים להיפגש, לירון אלעד.

רגע לפני סיום, אביטל אנגל מבקשת שנחמוק לחמוקי ניצנה עם השמלות האדומות לתמונה שבעיני מנציחה את החוויה בצורה מושלמת, תודה אביטל יקרה על הרעיון, הבקשה, הביצוע והתמונה.

5 תגובות
  1. אביטל אנגל
    אביטל אנגל says:

    וואו אישה, איך רקמת בעדינות ומקצועיות את הסיפור. אכן היתה זו חוויה מפעימה ונכונו לנו עוד רבות בדרך המשותפת …
    תודה שנרתמת גם את לצילום הנשים האדומות שלי . כמה כוח ואור מפיצות נשים באדום ובכלל…
    אוהבת אותך שירלי אשכנזי!

    הגב
  2. לירון אלעד
    לירון אלעד says:

    שירלי שלי, שותפה כל כך משמעותית לדרך ! כמה עוצמה וכמה תבונה הוספת במסע הזה, שהיה משותף לכל כך הרבה נשים בכל כך הרבה מובנים.
    מוקירה את החלק שלך ואף גאה בו.
    גאה בך.
    תודה ❤️

    הגב
  3. תמרי סלונים ליבס
    תמרי סלונים ליבס says:

    שירלי יקרה,
    אנחנו עדיין לא מכירות כמו שצריך ולקרוא אותך כאן זה עוד שלב מבורך בהכרות שלנו….למרות שבתוכי אני מרגישה שאני מכירה אותך ממזמן…
    המלים שלך כמו מים חיים לנשמה, העדינות שבך והעוצמות מובעות כאן בכל משפט ובכל תיאור שכתבת.
    ראיתי נשים שיצאו מהסדנה שלך, הן ללא ספק הן עברו חוויה מעצימה ומרגשת יצאו גיבורות אמיתיות.
    תודה על התזכורת כבר קצת ממעוף הציפור של האירוע הכל כך מיוחד הזה שעברנו כולנו, שמחה שהיית חלק ממנו ובזכותו הכרנו.
    כולנו גיבורות, כל אישה ואישה בעולם הזה.
    לפעמים אנחנו רק צריכות את התזכרות הזאת ממישהו אחר ואת ללא ספק נולדת לתת אותה באהבה בחמלה ונתינה אינסופית.

    הגב
    • Cindy
      Cindy says:

      good day! this is my first comment here so i just wanted to give a quick shout out and tell you i genuinely enjoy reading through your articles. can you recommend any other blueo/wgbsites/fsroms that cover the same topics? thanks a ton!

      הגב
      • Shirly Ashkenazi
        Shirly Ashkenazi says:

        סנדי שלום, איזה כייף לי שבחרת להגיב ושאהבת את כתיבתי, אין ספק כי אהבה עצמית היא המעיין הנובע החשוב ביותר בתוכנו, מזמינה אותך להמשיך לעקוב אחר הפרסומים. כתבי לי לאן ואשלח לך קישורים לדברים מעניינים נוספים. תודה מכל הלב, שירלי

        הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *