ביום בו התחלתי לאהוב את עצמי

אם היו שואלים אתכם מתי היה היום בו התחלתם לאהוב את עצמכם- הייתם זוכרים? ואולי זה לא קרה ביום אחד, ואולי זה עוד לא קרה.

עבורי, היה זה מסע של גילויים, מסע בין נקודות מרובות בזמן בו, בין השאר, גיליתי שהעובדה שאני יודעת לתת מעצמי לאחרים ולתמוך בצורה מלאה ושלמה, עדין, אינה אומרת בהכרח, שלמדתי לאהוב את עצמי. מעבר לכך, רק ברגע בו אלמד לאהוב את עצמי באמת אוכל לפתח את אותה תחושה של אהבה והוקרה אצל אחרים- המשפחה שלי, מטופלים, מודרכים, כי הרי מה יש יותר מזה?

כאנשי מקצוע בתחומי הטיפול והשיקום אנו משקיעים זמן ומשאבים רבים על מנת ללמוד כיצד לסייע לאחר, במילים אחרות, מה לא בסדר וצריך שדרוג. אנו בודקים באיזו מידה הביטוי הרגשי או ההתנהגותי נורמלי או לא, באיזו מידה תגובתו של האדם מותאמת לאירוע, מה מידת תפקודו ומה גובהה המוטיבציה. כמטפלים, אנו עסוקים בהערכה היכן האדם נימצא על הרצף. ההערכה הזו היא קריטית עבורנו, היא משמשת לנו בסיס לעבודה, ממקמת אותנו ואת האדם על ציר, עושה סדר ומכוונת אותנו לקראת הצעד הבא. אך איזה מסר באמת עובר ? אתה לא מספיק….

לא מספיק חזק, בריא, מתמודד, יכול, רוצה… אתה חסר.

כשאנו מתרגלים מינדפולנס, קשיבות, אנו למעשה מתרגלים את היכולת להיות ברגע ולקבל את מה שעולה. לעתים, כשאנו יושבים בשקט עם עצמנו ונושמים 'באים לבקר' כל 'השדים', כאבי הגוף והנפש, הבדידות, המועקה, העצב, הפחד… ובדיוק ברגע הזה שהם מופיעים אנו לומדים לומר לעצמנו, אנו שמים לב אליכם, אתם חלק מאיתנו, אנו מוכנים לקבל גם אתכם. הפלא שבדיוק בנקודת הקבלה מתרחש הריפוי. כי כאשר אנו מקבלים כל מיני חלקים בתוכנו אנו בעצם מקבלים את עצמנו. כשאנו מסכימים לפגוש את הרגש הכואב מגיעה ההקלה והוא מתעמעם ואף נעלם ואת מקומו עשויה לתפוס תחושת הקלה, השלמה ושלווה.

דמיינו מה היה קורה אם היינו מלמדים אחרים לעשות בדיוק את זה! לקבל את עצמם כפי שהם, עם המחלה, עם האובדן, עם הכאב. אם היינו מלמדים אותם לאהוב גם את החלקים הכואבים בתוכם. אין זו משימה פשוטה אך חשובה היא מאין כמוה, כי רק קבלה ואהבה של חלקים אלו, תסייע להם להתפוגג. אהבה עצמית, אמתית, מסייעת לנו להתמודד בצורה מלאה ויעילה עם החיים.

אני נזכרת באשה בשנות ה- 50 שהגיע לקליניקה. בכאב רב היא משתפת אותי כי כל חייה היא סוחבת על גבה מטען כבד מנשוא של "את לא מספיק טובה", מישהו, אי שם בחייה לימד אותה זאת והיא האמינה. המטען הזה מאיים להטביע אותה, להחניק אותה והוא משפיע על כל אספקט בחייה.

נזכרת בשיחה עם חברה ששיתפה אותי כיצד הרופא המטפל בבן זוגה פנה לבנה מעל ראשה ואמר לו 'אמא שלך עושה לנו בעיות', כמה מקטין ומעליב היה זה עבורה.

להקשיב לאנשים בתשומת לב, לעזור להם לזהות את הכאבים והמחלות עמם הם מתמודדים, לתת לקשיים שמות, להביט עליהם במבט אוהב ולומר: אני מאמין בך, אני אוהב אותך, אני מאמין ביכולת הריפוי שבתוכך, יש בך את כל הכוחות להתמודד עם מה שיש ובמקום שיש חוסר- אני אשלים. דרך קשיבות, חמלה ואהבה עצמית בכוחנו לעורר תהליכי ריפוי.

ככל שנאפשר לעצמנו לאהוב אותנו יותר נשמע מהאנשים בסביבתנו כי גם הם מוכנים לוותר על המאבק הפנימי ולאהוב את מה שקיים.

בכל פעם מחדש אני נרגשת לגלות את כוחה של הנפש וכמה היא גדלה ככל שמתעצמת בתוכה האהבה ומי אמר שלאהבה יש גבולות?

חג פסח שמח יקרים, מלאו את ביתכם באהבה וקבלה.

 

3 תגובות
  1. אביטל אנגל
    אביטל אנגל says:

    קסם של שירלי. את מודל לחיקוי ואת אישה מלאת אהבה ונתינה. כמה נעים להיות במחיצתך בקירבתך ולהרגיש את האנרגיות החמימות שלך. נפלא כתבת ונפלאה את לי.
    חג חירות שמח אהובה.

    הגב
    • שירלי
      שירלי says:

      תודה אביטל יקרה, מעניין מה אנו רואות באחר, את כל הדברים הנוכחים גם בנו… כך שתודה לך על היותך ועל חברותך, חג שמח ומבורך.

      הגב

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *