שינויים

"לעולם לא תדרוך פעמיים באותו הנהר" אמר הרקיליטוס, היות והנהר, המסמל את המציאות זורם ומשתנה כל העת.

כמו הנהר, גם המציאות שסביבתנו משתנה ללא הרף, לעתים אלו שינויים מזעריים, אליהם אנו מסתגלים במהרה ולעתים אלו שינויים גדולים הנכפים עלינו כגון אבדן, כאב, מחלה ופרידה ואפילו שינויים רצויים כמו קידום בעבודה, הריון, לידה, מעבר דירה וכדומה. כך או כך, שינויים גורמים לנו לנוע, להיפרד מן המוכר ולגייס את עצמנו לעבר חציית הסף לאזור החדש ולהתיידדות עם מה שיש שם. שינויים דורשים כוח, תמיכה והרבה אמונה.

כשאני מתבוננת באחד השינויים הגדולים שעשיתי בחיי, אני שמה לב אלו מרכיבים תמכו בתהליך השינוי שלי, באופן שיהיה יעיל וקל ביותר עבורי.

לפני למעלה משנה בער בי שינוי, ידעתי כי אני נמצאת באזור הנוחות שלי כבר יותר מידי זמן, שכעובדת הפסקתי לגדול, ידעתי כי התנאים מסביב קשים מידי ואני זקוקה למשהו אחר, השינוי דפק על דלתות גופי, אלא בהיותי עובדת במשרה קבועה טובה בעלת השפעה ומשמעות רבה, לא הקשבתי לו וייחסתי את תחושות האי נוחות לגורמים אחרים בחיי.

אלא, שהוא העיקש המשיך לדפוק, כדי להעלים אותו עבדתי קשה יותר ראיתי יותר לקוחות, צרכנים בבריאות הנפש, עסקתי בפיתוח מקצועי של יותר מסגרות שיקום ואפילו הוספתי על תוכנית העבודה הפקה של יום עיון בנושא שיקום האוכלוסייה הצעירה בבריאות הנפש בו השתתפו 500 איש מכל הארץ.. יצאתי מגדרי. רק שעל הגוף אי אפשר לעבוד וחליתי. לא משהו מסכן חיים אבל מספיק ממושך וכואב בכדי שאני אשים אליו לב. אחרי לבטים ארוכים והתייעצויות עם חברים ואנשי מקצוע קיבלתי החלטה. החלטה שעמדה בסתירה לתהליך בניית הקרירה שלי, שלא הייתה מקובלת על שותפי לעבודה ומנהלי, אך הייתה רצויה לי מאוד.

לפני חצי שנה מסרתי את תג העובד שלי, את המפתחות והחותמת ועזבתי את שירות המדינה. בכאב מהול בהתרגשות נפרדתי ממאות עובדים יקרים אתם הייתה לי הזכות לחולל שינויים בתחום השיקום בבריאות הנפש בתפקיד "רכזת בכירה בסל שיקום" באחד המחוזות היפים והמורכבים- מחוז דרום. עזבתי תפקיד מוערך בעל יכולת השפעה עצומה על האחר, יכולת שניצלתי היטב. נפרדתי מחברים, עובדים, קולגות ומעשייה יוצאת דופן והפכתי להיות עצמאית.

האם אני מתחרטת? לא. בעיקר מתגעגעת. כיום העשייה שלי עצומה ומשמעותית גם כן ומבחינתי- זו רק ההתחלה.

לפני מספר שבועות שאלתי צוות אותו אני מדריכה:" האם חשבתם פעם על האופן בו אנו עושים שינויים?" דממה בקהל. לאחר מספר דקות עלו שאלות כמו: "מה זאת אומרת עושים שינויים? שינויים קורים לנו.. איזו שליטה כבר יכולה להיות לנו על שינויים? מה, את רומזת ששינויים אפשר לתכנן? " ומשם התפתח דיון מרתק.

שינויים לא תמיד ניתן לתכנן, לעתים הם נכפים עלינו, מה שאנו כן יכולים לתכנן או לבדוק זו את הדרך בה אנו מגיבים לשינויים.

ראשית, אנו נזהה את מקור אי הנוחות, האם אנו יודעים מדוע יש לנו כאב/ כעס/ תקיעות או משהו אחר? האם אנו יכולים לקשר את הכאב לגורם שבגללו אנו לא במיטבנו.

אנו נחפש את התחום בחיינו בו יש אי נוחות: תעסוקה/ זוגיות/ משפחה או אחר ונבין מה לא מתאים שם.

לאחר מכן נבין עם עצמנו או בעזרת שיח עם חברים או אנשי מקצוע מה אנו רוצים במקום? חשוב מאוד שכשאנו מגדירים זאת נהיה מאוד ממוקדים ונגדיר דברים שלנו ורק לנו יש השפעה עליהם. ננסח את התוצאה הרצויה לנו בשפה חיובית ומדויקת ונבדוק כשנשיג אותה- האם היא תהיה נכונה לנו ולסביבתנו? במידה וכן נכתוב או נצייר לנו את הדברים, כל אמצעי שיעזור לנו להפוך את הרצון למציאות ובעיקר ימחיש לנו את השינוי הרצוי.

לאחר מכן נבדוק לאלו משאבים, כוחות, אמצעים ושותפים אנו זקוקים על מנת לצלוח את השינוי.

ולבסוף ננסח לנו תוכנית, מה הפעולות שאנו צריכים לעשות על מנת לקדם את השינוי. אולי, אנחנו עדיין לא נמצאים בשלב שמוכן לעשות שינוי או רק מהרהרים בו.. אז נבדוק איזה מידע חסר לנו על מנת שנוכל לקבל החלטות באשר לעצם קידום השינוי.

ומעל הכל, הדבר שתמך בי בתהליך השינוי זו האמונה והתקווה, כי שם בהמשך, מעבר להררי השינוי צפויים לי דברי טובים יותר. כי שני הערכים היקרים האלו: אמונה ותקווה, הם אלו שמאפשרים לנו להביט קדימה, לעבר העתיד, להיפרד מהמוכר, לצלוח את ההתמודדות והמאבקים שבדרך ולתמוך בנו בתהליך השינוי, תהליך בו אנו הופכים לקצת יותר גדולים, חזקים וגמישים ממה שהיינו לפני שיצאנו לדרך. והנהר? ממשיך לזרום.

 

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *