פוסטים

כף רגלי השמאלית

איזה אוצר מסתתר שם עבורך
'בסוף עוד תצטרכי להודות לרגל הזו שלך' אמרה והתכוונה לכך, ואני חשבתי על כל הפסיכולוגיה החיובית הזו, שהיא מאוד מסייעת לך כמטפל ויכולה מאוד להכעיס כשאתה בצד השני.
כמטפל שבוחר לעסוק בתחום המכונה פסיכולוגיה חיובית אתה לומד להתבונן במצבים מורכבים ולהצליח להרחיב את הראיה של האדם כך שההתבוננות היא גם במקום הכואב, בפצע, בשבר וגם בסביבתו, מה יש שם לצד השבר שיכול לתמוך בתהליך ההחלמה של האדם וליצור חוסן ויכולת. כמטפל, אתה מחפש את 'המתנה' שבחולי, תומך בשינוי פרדיגמות מחשבתיות ומרחיב את המנעד הרגשי כך שמה שנתפס ברגע השבר כאסון יוכל להיות רק עוד חלק מסיפור חייו השלם של האדם. בעוד שכמטופל, אתה יושב על הספה וכואב לך. כמטופל, אתה מוזמן לעשות את הדבר הכי פחות טבעי, להיכנס לתוך הכאב, השבר, הטראומה לשהות, להכיל את עצמך ולגלות איזה אוצר מסתתר שם עבורך.
כף רגלי השמאלית
הוא שמו של סרט עטור שבחים שיצא בשנות השמונים המתאר את התמודדותו יוצאת הדופן של הסופר והצייר האירי כריסטי בראון עם לקות תנועה קשה. בראון שגדל למשפחת פועלים סבל משיתוק מוחין, משפחתו סברה בשוגג כי הלקות התנועתית קשורה גם בלקות שכלית. כולם, למעט אמו שאפשרה לו לצייר באמצעות כף רגלו השמאלית, האיבר היחיד בו התקיימה תנועה. היצירות שיצאו מכף רגלו היו צוהר לעולמו העשיר של אדם שהוא כל כך הרבה מעבר למגבלה עמה הוא מתמודד. לימים נחשב לגאון בתחומו ויצירותיו הפכו לרבי מכר. בראון, הפך את המגבלה שלו למשאב.
לקחת בעלות על סיפור החיים שלי
אנו שומעים הרבה על העוצמה של הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו, כיצד הנרטיב האישי מנחה אותנו בבחירות וההתנהגויות היום יומיות. משפטים כמו 'תחשוב טוב יהיה טוב' הם חלק שולי ולא מספק מתהליך השינוי. למעשה, לכולנו חיים עשירים ומורכבים מלאי חוויות חיוביות כמו גם נקודות שבר. הסיפור האישי נבנה מחלקי הסיפורים והחוויות שבחרנו לקחת ולהאיר. להאיר במובן של היכן אני בוחר לשים את הפוקוס. אם למשל התמודדתי מספר פעמים עם בחינה קשה עד שהשגתי את הציון הנחשק אני יכול להאיר את יכולת ההתמדה או את הכישלון. כולנו מבינים, איך הולך בעולם אדם שמרגיש כבעל יכולת לעומת אדם שחש נכשל. כמה מצליח אני יכול להיות אם התפיסה העצמית שלי היא של אדם שכל הזמן נכשל?
מכאן, החשיבות העצומה של בניית חוסן נפשי בבואנו להתמודד עם החיים ובוודאי אם בחיים אנו חווים משברים ובעצם, מי לא יחווה משבר כזה או אחר בחייו? בחוסן נפשי הכוונה ליכולתו של האדם להתמודד עם מצבי משבר ודחק בחייו ועם נסיבות החיים המשתנות כתוצאה ממשברים אלו. אחת הדרכים לבניית חוסן היא לסייע לאדם לקחת בעלות על סיפור חייו וכך במקום להיטלטל חסר אונים על ידי המשבר, מקבל האדם כלים לחזק את משאביו הפנימיים והחיצוניים ולהפוך את המשבר להזדמנות בה הוא לומד דבר מה חדש על עצמו, יכולותיו, רצונותיו וצרכים ומסוגל לספר סיפור בו הוא הגיבור הראשי המכוון ומנווט את חייו.
להאיר את הדרך עם פנס
בעבודתי פגשתי אלפי אנשים המתמודדים עם אתגרים נפשיים מורכבים ועם מגבלה משמעותית הנובעת כתוצאה מהתמודדות זו, אותם ואת משפחותיהם. נקודת המפגש פעמים רבות הייתה בסמוך לנקודת השבר- עם פרוץ המחלה, אחרי קבלת האבחון, ביציאה מאשפוז, אחרי החרפה נפשית ועוד. למפגש הם היו נכנסים עם כאב החולי וההתמודדות. בכל זאת, איך ניתן להביע הבנה למצוקה העצומה ויחד עם זאת להעיר את התקווה?

ניסוח מחדש של הסיפור האישי הוא כלי רב עוצמה שיכול לסייע בכך. כך היה עם רמי, קצין בעברו שזה עתה השתחרר מאשפוז אחרי שבת זוגו הפנת לו עורף והרחיקה את ילדיו ממנו. רמי מספר כי בשנות נישואיהם המעטות הוא הפך למפלצת, עם השחרור השתלב מהר בתפקיד ניהולי ונתן את הנשמה לעבודה, הלחץ היה עצום והוא היה מגיע בערבים עצבני וקצר תוך שהוא 'מפקד' על בני הבית. זה עוד היה בסדר, בהמשך התחילו הסיוטים ואז הצעקות בלילות וקרה שניסה לחנוק אותה תוך כדי שינה… לאט הפך להיות צל של עצמו, פלשבקים חזרו ביום ובליל, את העבודה הוא עזב ופנה לבקבוק אז התחילו גם ההזיות. עכשיו, נותר לבד, נכה, פגום, תת אדם.
אני מביטה בו ומזהה את מבנה הגוף שפעם היה שרירי וחסון, את מבטו הרגיש והכאוב ונושמת נשימה עמוקה.

'אתה יודע, אני אומרת, אני שומעת ממך את הכאב על השינוי הבלתי מתוכנן בנתיב החיים, את הצער והאכזבה. יחד עם זאת, אני לא יכולה שלא לתהות מהיכן היה לך כל כך הרבה כוח?' רמי שקודם השפיל מבטו מתיישר בכיסא והביט בי, 'כוח? על מה את מדברת? הוא מתפלא'. 'כן, כוח. הרי אתה למדת להוביל חיילים ולכבוש מטרות והנה מטרות החיים שפעם היו לך לא הושגו: עבודה, זוגיות, משפחה יכולת בקלות להרים ידיים ולהישבר. במקום זה היה לך הרבה אומץ להקשיב לקולות השונים שהיו לך בראש. מישהו יכול לקרוא לזה הלם קרב אבל אתה לא נשארת בשוק אלא בחרת להקשיב למפקד הפנימי בך שמבקש להיחלץ ממצב קשה ולהחזיר את השליטה על חייו, בחרת לבקש עזרה, לכן אתה פה היום'. התבוננתי בגבר שישב מולי, לפני רגע שמוט ועכשיו בעל אחיזה על גופו. 'אז מה עושים?' הוא שאל. הרצון לפעול מתעורר כאשר מתעוררת התקווה.

'שאלה מצוינת! מה היית אומר לחייל שלך שהלך לאיבוד?' שאלתי. 'לכוון את המצפן מחדש, לחזור לנקודה האחרונה בה הכיר את הדרך'. 'בדיוק כך!' השבתי, 'זה בדיוק מה שאנחנו נעשה והפעם, לא תהיה לבד, יהיה מי שיאיר לך את הדרך בפנס'.

מרגישים שהפוסט מדבר אליכם? זקוקים לפנס להאיר מחדש נקודות בסיפור החיים שלכם? יש לכם סיפור הצלחה בוא תמכתם בתהליך השינוי של מישהו? כיתבו ויחד נגדיל את הטוב.

יש לדאוג שהחרדות תשארנה גמישות

אמאל'ה חרדה!

כשהייתי צעירה, הייתה לי מן קופסת קרטון כזו בתוכה שמרתי את כל המכתבים הישנים ועליה היה מודבק דף שגזרתי מעיתון עליו מתנוססת הכותרת: "יש לדאוג שהחרדות תשארנה גמישות". אני לא יודעת איך בדיוק זה קרה שבמהלך חיי הפכתי לחוקרת של חרדות, גמישות, משבר, פגיעות וחוסן.

כשמתבוננים מנקודת מבט רפואית, לחרדה יש מאפיינים, מבנה וטיפול. הפסיכיאטריה, היטיבה לסווג סוגים שונים של חרדות כדי לעזור לנו להתמצא ולהבין: חרדה חברתית, חרדה אובססיבית כפייתית, חרדה פוסט טראומתית ועוד.. אך כשאנו מתבוננים סביבנו, אנו יכולים לשם לב שחרדה נוכחת בהרבה מאוד אנשים שאנחנו מכירים, הם 'חיים איתה' ומוכנים לשאת אותה אך למעשה היא מכבידה על חייהם ועל חיי הסובבים אותם במידה רבה! אין צורך להגיע לקצה כדי לקבל טיפול, פעמים רבות מספיק להיות מוכנים להקשיב מה קורה לנו בגוף ובאמצעים פשוטים- להשיג הקלה ושחרור.

אז, אם אתם סובלים מדופק מואץ, לחץ בחזה, קשיי נשימה עד תחושת חנק, הימנעות ממצבים, חזרה על פעולות טכניות שוב ושוב ושוב (נעלתי את הבית? שלחתי עם הילד כריך?), אם יש לכם מחשבות שהמוות קרב, שאתם אינכם מוגנים, שאתם חסרי אונים או שאתם מכירים מישהו קרוב הסובל מכך- הפוסט הזה מיועד עבורכם!

ומה אם הייתם יכולים לשנות את תבנית החשיבה שקוראים לה 'חרדה'?

כשאנו חשים חרדה- זה מרגיש כמו סוף העולם! מה שאיננו יודעים הוא שחרדה היא רק  תבנית חשיבה, זוהי מחשבה שהכנסנו לנו לראש, חזקה אך מחשבה. מחשבה שמלווה בלא מעט תסמינים והתנהגויות. מתי שהוא לאורך הדרך, למדנו שהחרדה שומרת עלינו מדבר גדול יותר עמו עוד אין לנו כלים להתמודד, אז יצרנו אותה. כן כן  כמו שזה נשמע, יש לנו אחריות על יצירתה. רק כדי שיהיה ברור- לא על התנאים שהובילו ליצירתה אלא על הבחירה בתגובה של חרדה. אם אתם נעים עכשיו באי נוחות בכיסא, אני מבינה אתכם, לא פשוט לקבל שיש לנו אחריות לדבר שגורם לנו סבל. בטח תשמחו לשמוע שיש לנו גם יכולת להפסיק את הסבל, להפסיק את החרדה.

תחשבו לרגע על חרדה שלכם או של אדם היקר לכם- מתי לאחרונה חקרתם את המבנה שלה? לחרדה יש מבנה, יש תבנית פעולה.

כך עובדת חרדה. קודם כל, גירוי חיצוני מפעיל את מערכת החושים שלנו: זה יכול להיות ריח, שיר, מראה, קול או כל דבר אחר. אז, מתעוררת באופן מידי, כמעט בלתי מודע בגוף מנורת הזהרה 'זהירות סכנה' היא אומרת. ואז, רק אז, מגיעה המחשבה. המחשבה מספרת לנו סיפור על עצמנו ועל תחושת המוגנות שלנו היא יכולה להיות 'אני לא מוגן' או 'דברים רעים תמיד קורים רק לי' ואולי 'אני קטן וחלש, אין לי יכולת לשמור על עצמי' כל אחד עם סט המחשבות שלו. מה שבטוח, שלמחשבות יש תבנית. כשאנו עובדים עם אנשים המתמודדים עם חרדה, אנו מלמדים את האדם לזהות את הטריגרים שהובילו למחשבה וגם את המחשבות האוטומטיות שלו- מה אני אומר לעצמי. לאחר המחשבות מגיעות התחושות: קצב לב עולה, דופק מהיר, הזעה, ערפול, תחושת עלפון, נימול, כאבים חדים ועוד.. ולאחריהן הרגש, בדרך כלל פחד ואימה, חוסר אונים, כעס. כמעט כל מי שחווה חרדה יודע שבבסיסה עומד הפחד מלמות או וגם להשתגע, עד כדי כך היא מפחידה, החרדה. בגלל שהיא כל כך מפחידה, תוכלו לקרוא עוד על טיפול בה, כאן.

אני כל החיים אשאר לבד

אני נזכרת במטופלת יפיפייה, בשנות ה- 30 לחייה שסוף סוף הצליחה למצוא זוגיות כפי שביקשה. בני הזוג שקלו לעבור לגור יחד והייתה המון התלהבות והתרגשות אלא שבלילות ההתרגשות הגדולה היתה הופכת לביצה של פחד בה שניהם התחילו לטבוע יחד. בלילות, הופיעו התקפי חרדה עוצמתיים בהם היא היתה מתעוררת בצרחות מכוסה זיעה, רועדת וללא נשימה. התגובה ההגיונית היתה לפנות למיון אלא ששם שוב ושוב אמרו לה 'זו רק חרדה'. כשנפגשנו, הם היו מותשים וחסרי אונים, הוא חש שהוא לא מבין ולא מצליח לעזור והיא חשה אשמה ומושפלת.

כשחקרנו את החרדה זיהינו את המבנה. קודם מגיע הטריגר, עבורה זה היה להתבונן בכרית הריקה לצידה. אז התחילו המחשבות האוטומטיות שרצו בראשה כמו סרט אימה, שוב ושוב היא הייתה מקרינה אותן. בסרט הזה רצו כל הזיכרונות בהם נפגעה, כל הפעמים שהכאיבו לה ולא שמעו אותה אלא שהם היו מועצמים- היו להם גוונים עמוקים, קולות רמים, דמויות מעוותות ומפחידות היא ממש יצרה סרט עם עלילה, שחקנים, בימוי ועם סוף רע, רע מאוד. על כל הסרט הזה ניצחה המחשבה 'מגיע לי להישאר לבד' מחשבה שהתעצמה ככל שמצוקתה גברה והפכה ל 'אני רעה, מגיע לי עונש, אינני ראויה לאהבה'.

הצעתי לה לעבוד על הגמשת החרדות. בהתחלה זה היה נשמע לה מוזר אך מתוך מצוקתה הסכימה לנסות. סביב המחשבה 'אינני ראויה לאהבה' שאלתי: האם באמת את מכירה מישהו שאינו ראוי לאהבה? איזה פשע ביצעת שמונע ממך להיות ראויה? האם יכול להיות שאנשים משתנים? האם את מכירה אנשים שסלחו לעצמם והפכו חופשיים? בשיח גילינו שלא היא זו שחטאה. בילדותה, נפגעה דווקא מהאנשים הכי קרובים שהיו אמורים לשמור עליה. כדי להגן על עצמה, יצרה את החרדה. חזרנו לרגע ההחלטה, רגע קריטי: מתי כילדה, החלטת שאת מוכנה לחיות (היא היתה מופתעת, למה לחיות, הרי כל מה שרצת היה למות)? התעקשתי, כי היה שם רגע, בו בחרה, במקום למות לחיות- עם חרדה. חזרנו לרגע הכל כך קריטי הזה ומשם עבדנו, ניקינו אותו, אותה, חיזקנו את שיש לחזק בנינו לה תבניות מחשבה חדשות בתוכם סרט מיטיב יותר להקרין לפני השינה, סרט בוא היא רגועה, בטוחה ואהובה ואומרת לעצמה " אני ראויה לקבל אהבה". תוך פגישות בודדות שינינו את מהלך חייה- מדהים נכון? המוח האנושי הוא כלי רב עצמה!

לא חייבים לסבול

חרדות, מלוות רבים מאיתנו, הן באות בצורות שונות ופוגעות בתפקוד היום יומי, יחד עם זאת, הן לא גזרת גורל ואנו לא חייבים לסבול. ניתן לגלות מהי תבנית החשיבה שמפעילה אותן, מה האסטרטגיה וכך להגמיש ולשפר את איכות חיינו וחיי יקירינו.

פעם הגמשת חרדות הייתה עבורי רק שורה על קופסה, היום אני יודעת שאין מחשבה שאנו לא יכולים להגמיש ולשנות, השליטה על חיינו- היא שלנו. תנסו. עוד על תבניות חשיבה ואמונות ניתן לקרוא כאן. הפוסט הזה גרם לכם לחשוב? מכירים דרכים נוספות שעובדות? אנשים שמתמודדים עם חרדה? כתבו אלי ושתפו  בטוחה שיחד נוכל לעשות טוב.